"קיין זה אנטי" - ראיון עם נחום כהן, עורך "קילטרטן"by admin ()"קיין זה אנטי" ראיון עם נחום כהן, עורך "קילטרטן" ב-1964 הופיע בכ-700 עותקים "כתב העת הראשון בישראל שאינו מתימר להפוך לתקדים". קילטרטן הרבה ללעוג לפרובינציאליות הישראלית ולממסד הספרותי הדשן. למה לא קמו כתבי עת דוגמת קילטרטן? עד כמה שאני יודע קמו פה ושם בתיכון "חדש" מספר כתבי עת כאלה, אבל הם היו חצי-ספרותיים, ואין כזו חיה חצי-ספרותיים. לצערנו הם חלו במחלה שרבים חולים בה עד היום – היא מחלת הסוציולוגיה, של להיות בסדר. כולם בארץ רוצים להיות בסדר. גם המורדים רוצים להיות בסדר, נגיד קומוניסטים או אנרכיסטים – הם סה"כ רוצים להגיד שהם פוזיטיבים. למה אדם שמורד צריך להיות פוזיטיבי – תהרוג אותי אני לא יודע. אם אינך יכול שלא להיות פוזיטיבי, כמוני. לפחות תתחבא מאחורי חוש הומור, תהיה מצחיק. גם את זה אין. מנין צץ בכלל הרעיון של קילטרטן? זה היה המוח הקודח שלי ושל [מקסים] גילן. אנחנו סה"כ נפגשו בתחרות על בחורה והתפתחה ידידות על רקע התחרות. אני חושב שאני באתי עם הרעיון הראשוני... הייתי אז מעריץ של הדאדאיזם האירופי ומקסים העריץ את הסוריאליזם. לפני שהחלה העבודה על קילטרטן עשינו ב1963 ערב שירה ביפו, מקסים, מאיר [ויזלטיר] ואני. האולם היה מלא, פשוט מפוצץ. בקהל התחילו לנאום בעד ונגד שירה ניסיונית. בין היתר עלה דן בן אמוץ ושאל מה זה כל המשוררים האלה, מתיפייפים, אסתטיקה, בשביל מה אנחנו צריכה את זה, אנחנו צריכים דברים ריאלים. באותו ערב מכרנו בהצלחה שני גיליונות, האחד עם השיר "מטח" של מקסים וגיליון נוסף עם השיר "טיול באיונה" של מאיר. משם התחלנו. רגע, אז מי זכה בסוף בבחורה? אני! זו לא חוכמה, מקסים לא היה מתחרה של ממש... עין אחת חופשית לכל מקום, לא פוזלת,משוחררת לכל הכיוונים. נמוך ושמן ומוזר. נשים מאוד אהבו אותו, כי הוא נראה הרמלֵס, למרות שהוא היה הרמפוּל, הוא היה מוכן לזיין גם באונס. ספר קצת על העבודה עם חבורת קילטרטן. מאיר ומקסים לא יכלו לעבוד יחד ומאיר התפטר מהמערכת. היתה התלהבות מצידו בהתחלה ומהר מאוד הוא התפטר. למאיר תמיד יש את העננה הזו מעליו שתרבות זה דבר קלאסי, בעוד שמקסים לא מדבר באותה הרמה. מאיר הוא חניך, אוטודידקט אמנם, של תרבות אנגלוסקסית. מאיר הוא אינטלקטואל. זהיר, מעט חרדתי. הוא לא סבל את האנרכיה של קילטרטן. מקסים זרק תזות, מאיר בנה תזות. עם יאיר [הורוביץ] לא היה קשה להתמודד, כי הוא לא חשב אף פעם. על כלום. הוא משורר שכותב, הוא לא חושב... אין לו יכולות. לא היו לא יכולות חשיבה מסוג כלשהו. הוא די פרחח של דיזינגוף, במובן החיובי. הוא ממש תוצר של רחוב דיזנגוף ולא של ספרות. הוא לא קרא הרבה. הכתיבה אצלו הייתה כספורט, טבעית כתנועה. השירה של יאיר קסומה, התנועה שלו קסומה, השפה מקבלת אותו, הוא זז איתה. בניגוד למאיר, שהוא תחכום וידע שירי וחריזה והרבה צליל. הצלילים של יאיר הם מוגבלים, הם טובים אבל מוגבלים. יאיר סך הכול היה אדם עסיסי מאוד, מגיב, חביב, אוהב חיים, אוהב לשחק פוקר... היינו משחקים פוקר על סכומים מדהימים. 20,30 אלף שקל במונחים של ימינו. מאיר תמיד חשב שהשירה של יאיר לא טובה... גם נתן [זך] חשב כך. מאיר חשב שגם השירה של יונה [וולך] לא הייתה טובה, למרות שהם היו זוג לתקופה לא קצרה. זוג מעניין, אבל הוא מעולם לא העריך אותה. אולי העריך אותה רק כפסיכית. ויונה? יונה לא ידעה שום דבר. כל מה שהיא עשתה זה מעצמה, נטו. אין מה לעשות היא פרא אדם באמת. פראית, לא עושה חשבון עם אף אחד, לא עם מדע, לא עם קלאסיקה, לעולם לא תצטט שירה כי היא לא קראה שום דבר, כל מה שהיא המציאה היא המציאה מהבוהן. יותר גרוע מיאיר, עוד יותר פרא. אי-אפשר היה לעמוד לידה. היא הייתה עושה דברים נפלאים, אבל לעבוד איתה היה בלתי-אפשרי. היא הייתה מוכנה לעשות סקס עם עץ, עם ספסל, עם בקבוק, עם בחור אם יש, ואם לא אז עם בחורה. כשאני הכרתי אותה היא הייתה אדם אילם. הייתה משך שנה שלמה אדם אילם. באה אלי כל הזמן ולא אמרה מילה. ישר למיטה אם-כך? איתי קצת, לא יותר מידי. היא הייתה סקסית, אבל לא מהסוג שלי. אני צריך בכל זאת דיבור. היא לא דיברה! הבן-אדם לא דיבר. לא ידעת מי זה אפילו. הייתה באה, מתיישבת, שותקת והולכת. וכמובן שאחרי קילטרטן היא כבר לא שתקה... כלום, 24 שעות ביממה. לא נתנה לאף אחד מלבדה לדבר. מרגע שהיא נפתחה אי אפשר היה לעצור אותה – לא מבחינת סקס, לא מבחינת כתיבה. היא כתבה שטויות, נפתחו כל הסכרים. היא הייתה בלתי נסבלת. במבט לאחור, הייתה לקילטרטן השפעה? הרושם שמתקבל מקריאה בגיליון הוא שהתרבות הישראלית מפגרת ומחקה את תרבות המערב. אני לא רואה שהשתנה פה משהו. אתה עדיין במין אמבטיה פושרת, שהכול נחמד בה וכל מה שכותבים בה זה בסדר, כולם חברים של כולם ואף אחד לא אומר משהו אנטי. אפשר להשתגע באמבטיה הזאת. על קילטרטן חתום עורך בשם נחום קיין. אנחנו יושבים ומראיינים את נחום כהן. מה קרה לנחום קיין? מאחר והייתי אז בצבא, קצין בחיל האוויר, אסור היה לי לחתום את שמי בלי לבקש רשות, וכיבדתי את זה. אז מאיר קפץ עם הרעיון, "נקרא לך נחום קיין – כי קיין זה אנטי...". . תגובה |