דליה הרץ - שני שירים

*

שָׁמַעְתִּי, יָבוֹא הֵנָּה אֶחָד שֶׁמִתְהַלֵּךְ עַל שׁוֹט. מִמַּבָּט רִאשׁוֹן

עֲלוּלִים לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מִתְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל. זוֹהִי אִוֶּלֶת. הוּא מִתְהַלֵּךְ עַל שׁוֹט,

נוֹדַע שֶׁמְּסָרְבִים לְהַאֲמִין בְּכָךְ. גַּם אֲנִי מְסָרֶבֶת.

הַשְּׁמוּעָה אֵינָהּ עוֹשָֹה לָה כְּנָפַיִם. אֲנָשִׁים רְגִילִים בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה.

אִם אִישׁ מִתְהַלֵּךְ עַל שׁוֹט, שָׁעָה שֶׁהַכֹּל מִתְהַלְּכִים עַל הַחֶבֶל

בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ סִבָּה לְהִתְהַלֵּךְ עַל הַשּׁוֹט, אִם הוּא מְסָרֵב לְהַלֵּךְ עַל הָחֶבֶל.

בֵּינְתַּיִם נוֹדַע שֶׁהַקָּהָל נִבְהַל. עֶצֶם הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ גּוֹרֶמֶת לוֹ סֶבֶל.

*

כָּעֵת יֵשׁ לִי הַתְקָפָה.

אֲנִי סוֹבֶלֶת מִמַחֲלַת הַשִּׁכְחָה וְהַנְּפִילָה.

אֶצְלִי הֶן בָּאוֹת בְּיַחַד. מִתַּחַת לְרֹאשִׁי יֵשׁ

צַוָּאר עָבֶה. פָּנַי מִתְרַחֲבוֹת לְפִי חָק הַחֹם.

כָּעֵת, לְמָשָׁל, יֵשׁ בִּי הַתְקָפָה. דָּמִי עוֹבֵר לְדֹם.

אִם יָבוֹאוּ כָּעֵת לְדַבֵּר אִתִּי עַל שִׁכְחָה אוֹ עַל נְפִילָה,

אֲנִי אֶסְבֹּל קָשֶׁה. יִתָּכֵן גַּם שֶׁאֶתְחַבֵּא.

מִתַּחַת לְרֹאשִי צוֹמֵחַ צַוָּאר עָבֶה שֶׁמִתְעַבֶּה.

זֶה גּוֹרֵם לִי לְמֹרֶךְ. רָצִיתִי שֶׁיִצְמַח לָאוֹרֶךְ.

נִדְמֶה לִי שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁיֵּש לִי הַתְקָפָה.

נִדְמֶה לִי כִּי נִדְמֵיתִי. מַקִּיפִים אוֹתִי. אֲנִי מַתְקִיפָה.