אפרו, כריות-כתפיים ופוסט-מודרניזם: טרנדים

בשעת דמדומים זאת של הפוסט-מודרניזם (ולאחר שמוגרו כליל הן האפרו והן כריות הכתפיים), מצאנו במערכת 'כתם' כי מן הראוי לבחון מספר טקסטים משלושה כתבי-עת –'מעין', 'מטעם' ו'הו!' – המתיימרים להיבדל זה מזה, אך הם למעשה שלושה ראשים של אותה מפלצת כחושה.

"והלב נעשה שמנוני ופריך, בדומה ל – / עוף בעת הצלייה" ("כלכלת מיקום רגשנית" / סיוון בסקין, 'הו!' 2). ונשאלת השאלה, מי יגשר על הקטבים בשירתה של בסקין, שרגע אחד כותבת דימוי (חלש) שלכאורה אמור להיות אישי ונוגע, ורק מספר שורות אחר-כך מתקשטת המשוררת פתע בנוצות התרבותיות הפרועות והמזויפות ביותר, עם "כמו ההוא – במבוך – בכרתים, / כמו ההוא – השלו – במצרים", וזינקנו מלב כעוף צלוי למינוטאור במבוך ולספינקס.
בשיר אחר, "מונולוג הסירנה", כותבת בסקין: "אודיסאוס, טמבל מגודל! / ממה, ממה, ממה אתה פוחד? / דע לך שלא נורא השד / דע שגם סירנה היא גורל". כאן מנסה בסקין לגשר על הפער באמצעות שפת רחוב מכוונת ובוטה. אולם עליה לדעת, כי זו אינה מגשרת על העדר האמינות. בפשטות, מה לאודיסאוס ולבסקין?
כתב העת 'הו!' נתפס כאנאכרוניסטי, כניסיון לחזור לחרוז ולמשקל הקודמים למהפכת דור המדינה בספרות העברית. אולם למעשה, 'הו!' אינו אלא מסיבת-רטרו גדולה, בה מתקשטים החוגגים בנוצות תרבותיות לסנוור. מסיבת-רטרו, כל מסיבת-רטרו הינה אקט פוסט-מודרני במובהק. מראש ויתרו עורכיו על האפשרות של התפתחות והתקדמות בשדה הייצוגים הספרותיים, שהוא מאפיין הכרחי לכל מודרניזם ועל-כן מסתפקים בדימויים חלשים ובו-בעת נתלים על אילנות זרים וגבוהים.

עמדתו הפוליטית/סוציאליסטית של 'מעין' היא העמדה האופנתית בימינו, אפשר לומר: "שמאל-טוֹק", רדיקליות מעושה של אינטלקט בורגני – ועל-כן אנו בוחרים להתעלם ממנה כליל.
כתב העת 'מעין' מבטא את כלכלת השוק ומהווה שופר לשבעים שבתוכה. אזכורי המותגים והרשתות נתפסים כמהלך דקונסטרוקטיבי של השפה ושל מושאי השירה, בבחינת "קח אותי לסופרפארם" כמושא האהבה המפורק של ימינו. אך הפירוק המוצע אינו אלא דרך נוספת לומר – "אני קונה משמע אני קיים".
שירה אשר נשענת על כלכלת השוק, ימיה קצרים כמוצר. ולהלן, עיון רטרוספקטיבי מן העתיד במה שהפך לשיר הדגל של 'מעין': "סופרפארם" של המשוררת צאלה כץ, מתוך 'מעין' 2 –

1
אל תטפטף עליי שמש
קח אותי לסופרפארם*
2
למילה סופרפארם יש צליל צעיר
כמו בורגר-ראנץ'** או אוברדראפט***

* סופרפארם: רשת פרפומריות משודרגות
אשר פעלה בראשית המאה ה-21 לחופי הים התיכון סביב השבר הסורי-אפריקאי (לפני שאוחה סופית).

** בורגר-ראנץ': חוקרינו לא הצליחו לגלות את מקור השם, אולם יש הסבורים כי זה הוא שמה של חווה, אשר כפי הנראה היתה בבעלותו של אדם בשם בורגר.

*** אוברדראפט: שיטה קדומה לניהול חשבונות, מעין קרובת משפחה של חשבוניית החרוזים המצרית.
כמו 'סופרפארם' ו'בורגר-ראנץ'', גם 'אוברדראפט' הינו חיכוך בשפות נוכריות, שהיה מקובל בפרובינקיות כסמל מעמדי.

הניים-דרופינג הכלכלי-הדוניסטי-מנהטני של 'מעין' והניים-דרופינג הפסבדו-תרבותי של 'הו!' הינם אח ורע לניים-דרופינג הפוליטי שב'מטעם':

"האו האו / האו האו האו / נובח אולמרט
האו האו האו / האו האו האו / נובח רמון"

(כישלון" / אהרון שבתאי, 'מטעם' 8, וכן, הפלא ופלא, גם מתוך 'מעין' 3)

וכלל מבלי להתייחס לרמת הטקסט הכלבית משהו בשירו של שבתאי, ניתן להניח כי לאחר מערכת הבחירות הקרבה שמו של איש מן הנזכרים מעלה לא יודפס בשנית בלא ריבוא הסברים.
'מטעם' אינו כתב עת, כי אם ביטאון. אמת, מפעם לפעם יעטרו את דפיו גם שירים, כמיטב מסורות הביטאונים, אך הוא עצמו נעדר כל מחויבות אומנותית כלפי קוראיו. יעיד על כך שירו של שי דותן בגיליון מס' 7, "כפר עיסאוויה": "בתי עיסאוויה / משתפלים על צלע ההר / כעדר כבשים לבנים. // למטה, בקצה התמונה, / עומד ג'יפ מג"ב כזבוב ירוק / ומשפשף ידיו".
דומה כי לעורך 'מטעם' די באזכור כל שם ערבי שעל-מנת לרוץ לדפוס – ומה-טוב אם הלז מקופח בידי יהודי. ולראייה, אם נחליף את עיסאוויה בהרצלייה ואת ג'יפ מג"ב ברכב HOT, נגלה כי השיר לקוח מכתב העת 'מעין'. ואם רק נשנה את עיסאוויה לאטלנטיס ואת הג'יפ לרפסודת כארון, והנה לנו שיר מ'הו!'.

שלושת כתבי העת הנדונים לעיל ראו אור לראשונה במקביל בחורף 05'. חורף עגום. אף כי אלה מתיימרים להיבדל זה מזה, הרי אנו להסיק כי הניסיון המלאכותי ליצור אלטרנטיבה פוסט-מודרנית המרבה לצטט וממעטת לכתוב, מצלקת דור שלם. מחוץ למגדל השן האקדמי, בטקסטים גופא, נראה כי אין תחליף לאדם – ולא הספינקס, ולא ג'יפ מג"ב ולא הסופרפארם לא יצליחו לכרות דרכם אל תוך נבכי ההוויה הקיומית.

(מאת: עודד כרמלי ויהודה ויזן)