רן יגיל - שאושרו יגן עלינו "עכשיו" ובימים האחרים

על "עכשיו" 70-69 (כתב עת - ספרות, אמנות, הגות, ביקורת)/ עורך: גבריאל מוקד/ 448 עמ'

"עכשיו" הוא כתב עת בן 47 שנים. גבריאל מוקד, עורך "עכשיו", הוא מגדולי העורכים והמבקרים של הספרות העברית. שמור לו מקום של כבוד לצד עורכים כמו יוסף חיים ברנר ואשר ברש. רוצים קבלות? בבקשה. הוא הוציא את ספרי השירה הראשונים של יהודה עמיחי ישראל פנקס, אריה סיון, משה בן-שאול, דליה הרץ, יונה וולך, מאיר ויזלטיר, יאיר הורביץ, אהרון שבתאי, מאיה בז'רנו; בתחום הפרוזה הוא הוציא ראשון את אהרון אפלפלד ואת יותם ראובני, ובתחום הביקורת הוא היה המבקר הראשון שהצביע על כישרונו הבלתי מעורער של דוד אבידן בספרו הראשון "ברזים ערופי שפתיים", כאשר כולם קטלו את שירת אבידן, והוא גם האחראי למבחר החזק של אבידן המוקדם "סיכום ביניים".

אם לא די בזה, מוקד ו"עכשיו" שלו גם השפיעו רבות על כתבי עת אחרים ובעיקר על "סימן קריאה" בעריכתו של מנחם פרי. אם נבדוק את שמות היוצרים שהופיעו ב"סימן קריאה", נראה שרבים מהם באו מכתב העת "עכשיו". פרי אף הזמין את מוקד
בחוברות "סימן קריאה" שלו שהלכו ותפסו מקום מרכזי בהוויה הספרותית שלנו, לכתוב את "זיכרונות בית 'עכשיו'" כסוג של מחווה לו ולכתב העת.

מוקד, כמו בטקסט משלו שמתפרסם בחוברת הנוכחית הנקרא "הימור", הוא "מהמר" כפייתי על טקסטים. רוב האורחים מגלים עניין ביוצר כאשר זה רוכש לו איזשהו מעמד ציבורי, חוברים אליו ומעצימים את יצירתו. לעומת זאת, מוקד מתעניין בך כיוצר בשלב העוברי שלך. מעניינים אותו הטקסטים הראשונים שלך כיוצר. יכול להיות שזאת הסיבה לכך שהיוצרים עוזבים את כתב העת הזה לאחר שהתפרסמו. מוקד פשוט מגלה בהם פחות עניין, והם בו. כתב העת שלו, כשמו כן הוא, מנסה לתת כל מה שקורה עכשיו בסצינה של הספרות, פנורמה רחבה של פלורליזם איכותי.

המבקר אורציון ברתנא, שבעבר היה משתתף קבוע ב"עכשיו", אמר פעם שהספרות היא כמו פירמידה: למעלה יש כמה יוצרים, מרגליות יקרות, יהלומים שבכתר; אבל הפירמידה כולה בנויה מלבנים הרבה. את מוקד מעניינים הלבנים הללו, דהיינו השיח הספרותי הדינאמי. מוקד הוא איש של "ייקוב הדין את ההר", ולכן הסתכסך עם 80 אחוז מהמילייה הספרותי, וכעת הוא עובד עם החומרים המצויים תחת ידיו; אבל גם משוררים בינוניים בדרך כלל יוצאים מוצלחים אצלו, כי הוא פשוט יודע לבחור את הטקסטים שלהם.

הדיון אצלו הוא על כל הקופה לא רק שירה, פרוזה, או רק ביקורת; גם קולנוע ותיאטרון. למשל, בחוברת הנוכחית מיתוסף
מוסף חברתי-פוליטי-כלכלי בשם "עתה" המביא מאמרים מעניינים ורציניים, כאשר ההשקפה היא שמאל סוציאליסטי מתון ושפוי.

אבל אני אינני אובייקטיבי, גדלתי על "עכשיו". בשנות ה-80 הייתי מחפש בחנויות הספרים את החוברות החדשות של "עכשיו" כדי לקרוא את הסיפורים של יותם ראובני ודורית אבוש, דוד שיץ וישראל ברמה, את המאמרים של אורציון ברתנא ואמנון נבות ואת השירים של רוני סומק, מאיה בז'רנו ופרץ דרור בנאי. הייתי תר אחר החוברות הישנות משנות ה-60 וה-70 אצל בוקיניסטים שונים וגומע בשקיקה טקסטים אוונגרדיים בפרוזה של יצחק אורפז או יורם קניוק. יוצא אפוא שחלק גדול מההשכלה הספרותית שלי, אני חב ל"עכשיו". נראה שמוקד תמיד היה מספיק ביזארי ומיוחד כדי לפרסם טקסטים ניסיוניים.

החוברת הנוכחית נפתחת ברצף פרוזה חזק של פרקים מתוך: רומן של אהרון אפלפלד, שבו גיבורו, תיאו, נזכר באמו, תוך שהוא מנסה להתרחק ממושבות הפליטים הניצולים שדוחות אותו כל כך, פוסט מלחמת העולם השנייה; יותם ראובני, מפרסם כאן פרק מצמרר על צייר מוחמץ שחי באשדוד, עוטה על עצמו פרוות דוב וכל חייו הישראליים והאומללים חולפים לפניו למול המראה, חייו עם אשתו ובנו; אמנון נבות, מתאר בשפה שבורה מציאות קשה של זמר חתונות סוג ב' שאשתו נוטה למות, כשברקע זיכרונות הילדות שלו ממשפחת מהגרים מרומניה.

המשוררים החזקים בחוברת הם אריק א. בשירים קיומיים-חברתיים ועמוס אדלהייט שמפרסם כאן אידיליה מודרנית, שהיא מעין איגרת מפירנצה עם נספח שלאחריה, שיר מרגש בעבודת הפרטים שבו. גם שירי הייאוש של ראובן דותן פוצעים אותך, והשירים הסוריאליסטים-משוגעים של אלי בכר יפים בחלקם. קולות מעניינים עולים מן המדור הרחב "פנים חדשות", שם מתפרסמים יוצרים בפעם הראשונה.

אבל אין ספק שהגיבור האמיתי של החוברת הזאת הוא דווקא גבריאל מוקד. במאמר מעולה שהוא מפרסם במדור "חדר קריאה" שבחוברת הקרוי "האמת צריכה להיאמר", מצליח מוקד להצביע על הידרדרותו המתמשכת של א.ב. יהושע כסופר מרכזי. מוקד, שמעריך מאוד את יהושע, מאוכזב מאוד מהרומנים האחרונים שלו, ובעיקר מ"השיבה מהודו" ומן הרומן האחרון "שליחותו של המומנה על משאבי אנוש". הוא מצליח להעלות נימוקים מוחצים באשר לסיבת ההידרדרות הזאת. הוא מוצא אצל יהושע התמכרות לפרטים טפלים, תוך השתעבדות טוטאלית לאקטואלי-הפוליטי על חשבון מה שמוקד קורא "קטעי-הארגמן" של יהושע. (הכוונה כנראה למשפטים התיאוריים-קיומיים החזקים בפרוזה המוקדמת שלו, שיש בהם מן הסמליות, משפטים שהושפעו מקפקא ומעגנון). יהושע מחפש מה חם מבחינה אקטואלית ברחוב הישראלי, ומייד מנפיק על
זה רומן. מוקד קורא ליהושע לשתוק קצת, לכתוב פחות, למלא מצברים ולחזור אלינו הקוראים בגדול.

החוש הסאטירי של מוקד התחדד מאוד עם השנים, הוא כותב בחוברת גם פרודיות, חידות מן המילייה הספרותי, פזמונים, וידויים, הוא מסתייף עם עורכים ספרותיים ותופעות ספרותיות. נכון, אפשר להגיד שהוא לא נחמד, לא סימפתי; אבל הוא אמיתי, חי ובועט. גבירותיי ורבותיי, החוברת שלו תמיד בוערת.
.