עודד כרמלי - שיר אחד

מִגְרְשֵׁי מִשְׂחָקִים הֵם הוֹמֵי קוֹלוֹת
וְהַנֶּפֶשׁ יָפָה בְּמִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים
וְאוֹפְּטִימִית.
אֵיפֹה הֵם עַכְשָׁו. לָמָּה לֹא יָבוֹאוּ, הָיִיתִי
מְמַלֵּא אִתָּם אֶת הַמִּשְׂרָד
חִכּוּכּים עַד שֶׁתָּבִין.
עֲסוּקִים הֵם נוֹתְנִים לְמִישֶׁהוּ אַחֵר
אֲנִי יוֹדֵעַ בִּזְמַן שֶׁאֲנִי פֹּה מְחַלְּקִים הַכֹּל
מֵחָדָשׁ תּוֹסִיף בָּחַוַּת הַדַּעַת שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה
חִלְקּוּ הַכֹּל.