מכונת עשן / ציפי שטשוילי

כְּשֶׁאֱהֶיה נְכוֹנָה לִמְזוֹג אֶת
הָעֲרַפֵל בִּקְפָלִים הַדֻּקִים,
מֶטַמוֹרְפוֹזָה שְׁרִירַה, הֶרְגֵלִים
מְכַּיְיחִים, אַהֲבָתִי תִּגְוָע לְמוֹרָדוֹת הַדֶּבֶרשְׁחִיןבָּרַד,
שַׁלַח אֶת עֲצְמִי.
שַׁלַח אֶת עֲצְמִי.

רֶנֶסַנְס שֶׁל עִידָן הָאֶבֶן, שְׁקִיקָה
בְכִיווּן הַשָּׁעוֹן, כָּל
הַתַּכְשִׁיטִים, כָּל הַכְּתָבִים יֵעָשׂוּ
בָּאֶבֶן.
אוּלַם כָּעֵת

עַלַי לִשְׁפֹּך אֶת שִׁיקוּי הָאַהֲבָה אֶל
תּוֹך הַכִּיוֹר. מַאֲפֵרָה עוֹלָה עַל גְּדוֹתֵיהָ,
מֵחְדָל אֲסִימֵטְרִי בִּקְלָסְתֵּר גַעֲגוּעַ
מְדֻקְדַּק. לִי
יֵש מַגִּיהַה פְּרָטִית, הִיא
נוֹשֶפֶת בְּעוֹרְפִּי כְּאִילוּ
הָיִיתִי אַבְקָנִים.