ישראל פנקס - שני שירים

*

ואת עצמו בתוך המים זה לוקח
--------------------------
זֶה לּוֹקֵחַ הַרְבֵּה זְמָן עַד שֶׁאָדָם מַתְחִיל לְהָבִין
מִנַּיִן בָּאִים הַמַּיִם וּלְאָן הוֹלְכִים.
וְאֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַמַּיִם זֶה לּוֹקֶח
הַרְבֵּה זְמָן לְהָבִין,
וְעַד שֶׁשּׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וְעַד שֶׁמֵכִין
אֶת חַיָּיו הַמְקֻמָּטִים לָצוּף
בְּלִי אַחְרָיוּת, מִתַּחַת
לַשֶּׁמשׁ הַחֲסֻנָּה, וְעַד
שֶׁדָּמוֹ מִתְרַגֵּל לְהָרִים
אֶת חוֹל הַזָּהָב הַכָּבֵד, מִבִּפְנִים,
יוֹרְדִים עָלָיו עוֹד מַיִם
רַבִּים מִן הַשָּׁמַיִם וְהוּא מַתְחִיל
לִשְׁקֹעַ וְּלְהַאֲמִין וְלִשְׁקֹעַ
וּלְהַשְׁלִים,
וּכְשֶׁמַּרְתְּפָיו מִתְקוֹמְמִים,
גּוֹאִים עָלָיו שׁוּב מַיִם וְחוֹתְמִים.

----------------

לעולם לא יביע כל
----------------
לְעוֹלָם לֹא יַבִּיעַ כֹּל שֶׁהוּא מַרְגִּיש
וּכְשֶׁהוּא נִגְמָר בַּסּוֹף וְהוּא מַגִּישׁ
אֶת תֵּיבַת הַחוֹל שֶׁלוֹ, הַדַּק וְהָרָגִישׁ,
לַמְּמֻנִים עָלָיו, בַּמֶכֶס הֶחָדִישׁ,
וְעוֹמֵד מַרְעִיד שָׁם
מִפַּחַד הַהִתְוַדְּעוּת הַחֲדָשָׁה
וְאוֹמֵר : " אֲנִי אִישׁ
שֶלֹּא כִּסָה דָּבָר, שֶׁטָּחַן רַק אֲבָנָיו לְחוֹל,
בְּבַקָּשָׁה לִפְתֹחַ וְלִרְאוֹת. זֶה מַּה שֶּׁיֵשׁ לִי, אַחֶרֶת אֵינֶנִּי יָכוֹל
וְעָלַי לְהַסְפִּיק עוֹד לִנְסֹעַ וְלַחֲזֹר" –
אָז הֵם לוֹקְחִים אוֹתוֹ
וּבוֹחֲנִים אוֹתוֹ, וּבַמַּעֲלִית הַנְּחוּשָׁה
הֵם מַעֲלִים אוֹתוֹ, וְשׁוּב הֵם
מוֹרִידִים אוֹתוֹ. וְגַם שׁוֹקְלִים אוֹתוֹ.
אַחַר-כָּךְ. נוֹתְנִים לוֹ לַעֲבֹר. לְיַד הַכְּבִישׁ
מַחֲזִירִים לוֹ אֶת תֵּיבַת הַחוֹל שֶׁלּוֹ, הַדַּק וְהָרָגִישׁ,
טוֹפְחִים לוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְשּׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ:
"אֲדוֹנִי, עַכְשָׁו, אֵיךְ עַכְשָׁו אֲדוֹנִי מַרְגִּישׁ?"