"הגנב מבגדד" כרוניקה של אפיגון

משה גנן (מחבר המונוגרפיה של פנחס שדה)

ברשימה קצרה זאת נתחקה אחר דרכי חיקוייו של יחזקאל נפשי בשירה. בהקשר זה, "שירה" היא שירת המשורר פנחס שדה, אך לא רק זאת (שכן, גם את טשרני כרמי הוא מחקה). האם נפשי "מתחפש" כאילו הוא פנחס שדה? עלינו לבדוק. ואולי אין הוא רוצה אלא למלא את מקומו של שדה בספרות העברית? האם הוא מתקבל בספרות העברית כיוצר בעל ייחוד ומשורר מקורי? האין הוא אלא מתעטף באצטלת סגנונו ולובש את נושאיו של שדה, ודי לו בכך – כפי שעוד נַרְאֶה וְנִרְאֶה?. ואמנם, שירתו של פ. שדה היא מכרה בל-יידלה לרעיונות, צורות, ביטויים וכו'. יחזקאל נפשי נוקט בידו את העיקרון של "כל הבא יבוא וייטול", ייכנס לפרדס שירת הזולת וישייך לעצמו כל חפץ – כמידת יכולתו לשאת. ברור שאין ביכולתו לשאת את כל אשר בפרדסו של שדה. נפשי מבקש ליצור רושם של כתיבה מקורית תוך שהוא מדבר בסגנונו של מישהו שקדם לו מכבר בשימוש בסגנון זה: הוא כותב באצטלת סגנונו של אחר, בכוונה להיחשב בדרגתו, אך מעשיו הם כישלון מעצם טיבם. אין הוא, לפי ההגדרה, אלא אפיגון. אם כן, דהיינו, לפי ההגדרה של "אפיגון" במילון הצרפתי, הוא משורר בעל כישרונות מוגבלים המחקה משורר ידוע ממנו. ובכן, זה משורר כקוקייה – התיישב בקן זולתו ומשם הוא נושא שיריו ועוסק בנושאים בהם עסק שדה – בדידות, נופים, מסעות, מוות, אמונה, נשים, הרהורים ואזכורים תרבותיים המעידים על ידענות, שעה שכל אלו מגולמים בידי שורות של שדה אשר נגזלו, עובדו, או עובדו למחצה ואחר שבו והופיעו בשיריו של נפשי. כמו כן, נראה כי נפשי מתייחס בשירתו רק לשני ספרים של שדה "אגסים צהובים", ול "איך זינג ווי א פייגעלה" אותם קרא ולמד היטב, ומשם הוא מרבה לצטט. (כך למשל בדוגמא אחת מבין רבות, נפשי, בשירו "שלוש לפנות בוקר", אשר הוקדש למשוררת חגית גרוסמן, כותב את השורות הבאות : "מוסיקה של פרגולזי"..."ממוצא וינאי עתיק" שורות אשר זהות לחלוטין לשורות משירו הידוע של שדה "בלדה על מנחם בגין".) ומכאן כי כל עצמיותו של נפשי היא כדרך הקוף. מקורות ההשראה של יחזקאל נפשי בשירת שדה מי יחקרם?, שברי פסוקים והלכי נפש, כים הם בו כל רגע עולים על שרטון זכר מובאה. מכל מקום, אין ספק כי עתה ברורה הדרך בה נפשי פועל, האופן בו הוא מזדהה עם נושאיו של פנחס שדה, מנסח או מותיר כנתינתם מלים וביטויים בשירו. אין ברירה אלא לראות בנפשי חקיין חולני, המלקט פסוקים משירת שדה ואף עוטה על עצמו לא מעט מן הביוגרפיה הייחודית של האיש.

 * מקורביו של כרמי המנוח, מסרו כי הם הזדעזעו לפגוש את שירו של יחזקאל נפשי ב"משיב הרוח", ואף שקלו (בהמלצת אקו"ם) לתבוע את המשורר. עם זאת בשל תחינותיו של נפשי והבטחותיו לפרסם את השיר בצרוף הקדשה לכרמי, ירד הנושא מן הפרק. בינתיים, פורסם השיר בבמות נוספות (בין היתר באתר האינטרנט "קדמה") ללא כל הקדשה. - וכמו כדי להוסיף חטא על פשע, השכיל נפשי לאחר המקרה, וברוב חוצפתו רשם את יצירתו כיצירה מוגנת באקו"ם, אשר בעקבות תחקיר זה העבירו את המקרה לבדיקה משפטית.

קופיריטינג - גם בתחום זה שלח נפשי את ידו, וגם כאן חטא בגנבה .
"דו"ח על מצב האדם" – סדרת ערבי שירה שערך בשנים האחרונות, זכתה לשמה ככל הנראה בהשראת ספרו של פנחס שדה – "על מצבו של האדם" - כך גם במקרה של התערוכה המשותפות שערך נפשי בשיתוף עם "האמן" ליאור דיין – "דיוקן של מום וחלום" – שכן, ספרו הראשון של ט.כרמי הינו - "מום וחלום" .

 * הערת מערכת - בגיליונו השני של 'כתם' ראתה אור רשימתו של מתי שמואלוף – "לשמח את השירה הצעירה". הרשימה, מגוללת את פועלו האדמיניסטרטיבי הנרחב של יחזקאל נפשי וכן, את רוחב ליבו. עתה, עם פרסום עמוד זה, ראוי לציין כי המערכת אינה מסתייגת מדבריו של שמואלוף, אולם, בוחנת את פועלו של נפשי באופן רטרואקטיבי, תוך שימת דגש ותמיהה באשר למוסר כוונותיו.